<h1>בה"ג הלכ' תמורה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
תנן התם משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנאמר (מיכה ז', א') אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי, מאי אשכול, אמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להם לישראל מימות משה ועד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה היו למידין תורה כמשה רבינו מכאן והילך לא היו למידין תורה כמשה רבינו, והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, דאישתכח אישתכח דגמירי להו גמירי להו כמשה. במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו להם לישראל מימות משה ועד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהן דופי מכאן ואילך היה בהן דופי, והתניא מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאל את הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית, הביאו לו עז וקשרה בכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשחרית, לימים נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו את העז חזרו ואמרו ליסטים מזויין קשור בביתו של זה ואנו נכנסין לבקרו, ישבו ובדקו ולא היה בו עון חוץ מעון העז בלבד ואף הוא בשעת מיתתו אמר אין בי עון חוץ מעון העז שעברתי על דברי חכמים שהיו אומרים אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, וקיימא לן כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי, והא רבנן בתר יוסף בן יועזר דארי דארי הוו, אמר רב יוסף דופי של סמיכה קא תני, והא יוסף בן יועזר מיפלג פליג בה בסמיכה, אמרי כי אפליג בה בסוף שנותיו דבצר ליבא.
<h2>דף טז.</h2>
גופה אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל אמר להם (דברים ל', י"ב) לא בשמים היא, אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם (שמות כ"ז, ל"ב) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אמר רבי יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה, אמרו לו לפנחס שאל אמר להם לא בשמים היא, אמרו לו לאלעזר שאל אמר להם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב בשעה שהגיע משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו משה רבינו כלום הנחתיך אפילו שעה אחת והלכתי למקום אחר לא כך כתבת בי (שם ל"ג, י"א) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, מיד תשש כוחו של משה ונשתכחו ממנו שלשת אלפים הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, עמדו כל ישראל להרגו, אמר לו הקב"ה ליהושע, לומר לך אי איפשר אלא לך וטרדן במלחמה שנאמר (יהושע א', א') ויהיה אחרי מות משה עבד ה' וגו' (שם י') ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר. במתניתא תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורים וגזירות שוות ודיקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פילפולו שנאמר (שם ט"ו, ט"ז—י"ז) ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וגו' וילכדה עתניאל בן קנז וגו'. ולמה נקרא שמה עכסה, א"ר יוחנן שכל הרואה אותה הולך וכועס על אשתו. (שם י"ח) ויהי בבואה ותסיתהו וגו' מאי ותצנח, אמר רבא אמר רבי יצחק אמרה לו מה חמור כיון שאין לו מאכל באבוס מיד צועק אף אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת. ותאמר לו הבה לי ברכה וגו' ארץ הנגב בית המנוגב מכל טובה. ונתתה לי גלת מים אדם שאין בידו אלא תורה בלבד. ויתן לה כלב את גלת עלית ואת גלת תחתית, אמר לה מי שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לפניו יבקש מזונות ממנו. וכלב בן קנז הוא כלב בן יפונה מאי יפנה, שפנה מעצת מרגלים, ואכתי בן קנז הוא בן חצרון הוא דכתיב (דה"א ב', י"ח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה וגו', אמר רבא כלב חורגיה דקנז הוה ונקרא על שמו. תנא הוא עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו, יהודה אחי שמעון שמו. עתניאל שענהו אל, יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל, ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו. ומנלן דענהו אל, דכתיב (שם ד') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וגו' אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמי שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשית מרעה שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות, עצבי, אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול, מיד ויבא אלהים אשר שאל, כיוצא בדבר אתה אומר (משלי כ"ט, י"ג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' ואם לאו רש ואיש תככים נפגשו. עשה כלם ה' מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טפש טפש לזה עושה אותו חכם זו משנת רבי נתן, רבי יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה, והרבית את גבולי בבנים ובבנות, והיתה ידך עמי במשא ומתן, ועשית מרעה שלא יהיה בי מיחוש ראש מיחוש אזנים מיחוש עינים, לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות, עצבי, אם אתה עושה לי כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול, מיד ויבא אלהים את אשר שאל, כיוצא בדבר אתה אומר (שם כ"ב, ב') עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ה' בשעה שהעני הולך אצל בעל הבית ואומר לו פרנסני אם מפרנסו מאיר עיני שניהם ה' ואם לאו עשיר ורש נפגשו מי שעשאו עשיר לזה עושה אותו עני עני לזה עושה אותו עשיר.
<h2>דף כט.</h2>
איזהו אתנן, האומר לזונה הא ליך טלה זו בשכרך ואפילו מאה, כולן אסורין, וכן האומר לחבירו הא לך טלה זו ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אין אתנן, וחכמים אומרים אתנן. תנו רבנן נתן לה ולא בא עליה בא עליה ולא נתן לה אתננה מותר, נתן לה ולא בא עליה אתנן קרית ליה, ותו בא עליה ולא נתן לה מאי יהב לה, אלא הכי קתני נתן לה ואחר כך בא עליה בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה מותר, נתן לה ואחר כך בא עליה אתננה מותר, וליחול עליה אתנן לכתחילה, אמר רבי אלעזר בשקדמה והקריבתו. (ל':) נתן לה כספים באתננה אינן אתנן, יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור. נתן לה חיטים באתננה ועשאתן סלת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין, תני חדא אסורין ותניא אידך מותרין. אמר רב יוסף תני גוריון מאיספרק בית שמאי אוסרין ובית הילל מתירין, בית שמאי סברי הם וולדותיהם גם לרבות שינויהם, ובית הילל סברי הם ולא וולדותיהם הם ולא שינוייהן, גם לבית הילל קשיא.
<h2>דף ל.</h2>
איזהו מחיר כלב, הא לך טלה זה תחת כלב זה, וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב, שכנגד כלב אסורין שעם הכלב מותרין. תנו רבנן מחיר כלב אילו חליפי כלב, וכן הוא אומר (תהלים מ"ד, י"ג) תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם. אתנן כלב ומחיר זונה הרי אילו מותרין, שנאמר (דברים כ"ג, י"ט) שני שנים ולא ארבעה, וולדותיהן מותרין שנאמר (שם) הם הם ולא וולדותיהן.
<h2>דף ל:</h2>
אמר רבא ולד נרבעת אסור היא וולדה נרבעה, ולד נוגחת אסור היא וולדה נגחה, וולד מוקצה ונעבד מותר. איכא דאמרי אמר רבא אפילו וולד מוקצה ונעבד אסור.
